אל יער - חניתה

אל  יער-חניתה  

מסלול רגלי- מעגלי.

נקודת  היציאה והסיום: חניון חומה-ומגדל  חניתה.

משך הטיול כשעתיים.

לאחר שהחנינו את הרכב בחניון אנו מתפנים אל המתרחש סביבנו: בצדו הדרומי של החניון -  דגם חומה ומגדל, ששוחזר ע"י הקק"ל ב"חניתה-תחתית" – מקום העלייה המיתולוגית של חניתה  ב - 21 למרץ 1938 .

ניתן לעלות אל ראש המגדל, אם כי התצפית ממנו מוגבלת מאד, שכן צמרות העצים המקיפים אותו-  כבר גבוהות ממנו. 
במרכז השטח -  אנדרטה:  סלע ענק הניצב זקוף ועליו לוח פח בו חקוקים שמותיהם של עשרת הנופלים במקום, עד העלייה ל"חניתה-עלית" -  מקומו של הקיבוץ כיום.         

אנו יוצאים צפונה, עוקפים את האנדרטה, עוד צעדים אחדים -  נגלה שביל דרוך היורד מערבה בין הצמחייה. 
בתחילת השביל -  מצבת אבן צנועה עליה חקוק שמו של יוסף סיניגליה, יהודי יוצא איטליה, שחלקו מכריע בקניית האדמות הללו מידי האפנדי מוחמד זוערוב בעצם ימי המרד הערבי, בשנות ה – 30.
אנו פוסעים במורד השביל הקצר ולפנינו "צומת-T".
מאחורי השביל הצולב -  למולנו -  צמד ברושים נישאים, החבוקים במעקה עץ ישן.

עצים אלה נטועים במקום העמדה בה שמרו ונפלו בלילה הראשון לעליית חניתה שני חלליה הראשונים: יהודה ברנר ויעקב ברגר.
אנו פונים בשביל ימינה ופוסעים צפונה. היער פה הוא יער משולב -  נטע אורן וזית עם מגוון רחב של עצי חורש-טבעי.  במבט לשמאל ניתן להבחין בין  אמירי העצים ב"רכס-הסולם" הארוך החוסם את האופק לכיוון צפון-מערב. רכס זה מסתיים במערב בראש-הנקרה -  פינתה הצפון-מערבית של המדינה. ממנה נמתח על-גבי הרכס ממערב למזרח קו הגבול הבי"ל עם לבנון.                                        
זאת הוא עושה כאמור, עד הנקודה הנמצאת בדיוק למולנו -  בה נראית דרך היורדת במספר פיתולים אל מרגלות הרכס. זהו – אכן – "כביש-המערכת" המקביל לקו הגבול היורד במקום זה בזוית ישרה עד קרוב מאד לשכונות הצפוניות של שלומי;
ומכאן הוא פונה שוב מזרחה וחוזר ומטפס באפיק נחל חניתה -  מצפון לקיבוץ.
עוד אי-אלו עשרות מטרים ואנו חוצים את הכביש המוביל אל האתר ממנו יצאנו לפני כרבע שעה. מעט ימינה ומולנו דרך רחבה היורדת בשיפוע תלול המתעקל ימינה. אנו יורדים בה בזהירות ובין עצי החורש נגלה בסוף הדרך מבנה בטון ישן ולידו בריכת מים קטנה לוויסות. זוהי הבאר הישנה של חניתה, אשר נקדחה בסוף שנות ה – 30.  באר זו נתנה את שמה לנחל היפה היורד מכאן ובו נמשיך את מסלולנו -  "נחל-הבאר".

שביל נחל-הבאר מסומן בסימון ירוק, אנו יורדים בו עם אפיק הנחל הסבוך בחורש טבעי מפותח ומרשים ביותר. מבלי ששמנו לב השביל מוביל אותנו עתה דרומה. בעונת האביב המאוחר פורחים בנחל בנוסף לכל הפרחים ה"רגילים" -  גם עמודיו הגבוהים והמוזרים של השרך המיוחד -  שנק-החורש. איתו ניתן לפגוש במשך כל השנה שפע של בן-השיח המאפיין את נופי הצל של החורש הסבוך -  עצבונית-החורש.
השביל מתפתל במורד, אפלולית הצל מגבילה את הרעות ועוד אנו מפליגים בדמיוננו -
את מי נפגוש קודם: את כיפה-אדומה המלקטת פרחים לסבתה, או את הזאב הערום הממהר להגיע לבית הסבתא לפניה והנה הסתיים לפתע החורש; הגענו לשטח מישורי מולנו חלקת כרם-זיתים מגודרת ולידינו צומת שבילים ממנו מתפצל שמאלה (מזרחה) "שביל-הצניר" המסומן אדום.
במסלול זה אנו לא פונים בו, כי-אם ממשיכים עוד מעט עם השביל הירוק הנוטה מעט ימינה והולך ומתרומם על המדרון המיוער.
כאן -  לסיום המסלול -  עליה בקטע תלול יחסית, אך קצר.
(מותר בהחלט לעצור לרגע ל"איסוף-אויר"), בסוף העלייה השביל מתעקל ימינה ופנינו אל הצפון.
אכן השלמנו מעגל. עוד הליכה קצרה ביער אורן מפותח ויפה ו...חניון חומה-ומגדל נגלה לעיננו. חזרנו אל נקודת המוצא -  אל הרכב שנשאר בחנייה.